משמעות חג השבועות בתורה

משמעות חג השבועות בתורה 

מאת ד"ר צבי שמעון 

חג השבועות בעצם מסיים תהליך ארוך שהחל בפסח. התקופה שבין תחילת פסח לשבועות היא תקופה של ספירה. בכל ערב, יהודים סופרים את הימים והשבועות שחלפו מאז היום השני של פסח. ספירה זו נקראת ספירת העומר. מדוע כולם סופרים? ביום השני של פסח "ממחרת השבת", עומר (מדידה על פי רוב הפרשנים) של הקציר הראשון (קציר השעורה), מועלה על ידי הכהן כקורבן לה'. מיום זה "ממחרת השבת" שבו מקריבים את העומר, התורה מורה לנו לספור עד היום החמישים, חג קדוש שבו מקריבים "שתי הלחם" לפני ה'. היום החמישים נקרא בדרך כלל "שבועות" ("שבועות", בהתייחס לספירת שבעת השבועות המובילים לחג). 

מדוע אנו סופרים ארבעים ותשעה ימים בין קורבן העומר לקורבן הלחם? בעוד שהמסורת היהודית מקשרת את חג השבועות לזמן מתן תורה, שבועות בתורה הוא למעשה חג הקציר. בהתאם לכך, הפרשן היהודי האיטלקי עובדיה ספורנו (בסביבות 1470- 1549) מתמקד במשמעות החקלאית של החגים. פסח אינו רק זמן גאולתנו מעבדות מצרים. זוהי גם תקופת הבשלת הדגנים. העומר, המוקרב ביום השני של פסח, מוקרב מאלומות שעורה, הדגן הראשון שמבשיל. זהו קורבן תודה על הבשלת התבואה הראשונה. חג השבועות, חג הקציר, מבטא את תודתנו על הקציר באמצעות קורבן שתי הלחם. מכיוון ששבועות הוא תקופת קציר החיטים, המנחה מובאת מחיטה. 

ספורנו אף מקשר את נושא הקרבת המנחות לספירת העומר. לדבריו, הספירה היא סוג של תפילה להצלחת הקציר. התקופה שבין פסח לשבועות היא השלב הקריטי להצלחת הקציר. ספירת העומר משתרעת על פני תקופה קריטית זו והיא תפילה מתמשכת להצלחתו. ספירת העומר מגיעה לשיאה בחג השבועות, בו אנו מודים באמצעות קרבן קציר החיטים המוגש כשתי הלחם. 
פרשנות זו מוצאת תמיכה רבה בכתוב בתורה, במיוחד בעובדה שספירת ימי העומר מקשרת בין שתי קרבנות קציר ובכך מדגישה את המרכיב החקלאי במכלול המצוות הללו. החזרה לארץ ישראל והפיתוח החקלאי של הארץ מאפשרים לנו להתחבר מחדש לרעיונות החקלאיים-דתיים העומדים מאחורי חג השבועות ולהגיד תודה על הצלחת התבואה וכל השפע לו אנו זוכים בארץ הטובה שנתן לנו ה'.

חג שמח