ל"ג בעומר - לדבר אמת מתוך הלב

ל"ג בעומר: לדבר אמת מתוך הלב 

ד"ר אברהם גוטליב 

ל"ג בעומר, החל תמיד בי"ח באייר בסימן ח"י, מהווה נקודת מפגש בין הממד השכלי-אובייקטיבי לבין הממד הרגשי-סובייקטיבי, ומציע דרך לדבר אמת מתוך לב פתוח ומכבד. יום זה, המצוין כיום ההילולא – הולדתו ופטירתו של רשב"י (החיד"א, חסד לאברהם, מערכת זמנים אות ל"ג), מסמל בספירה הקבלית של 'הוד שבהוד' את ההודאה הפנימית העליונה: היכולת לחבר בין האמת השכלית לבין האמת העמוקה שבלב.

החיפוש האינטלקטואלי אחר האמת, שהוביל את רשב"י כצעיר במעשה של "תלמיד אחד" ששאל את ר' יהושע את השאלה היסודית האם "ערבית רשות או חובה?", שאלה שהביאה לזעזוע רוחני ופיזי בבית המדרש (שבת לג ע"א), מקבל משמעות עמוקה יותר כשהוא משתלב עם העומק הרגשי. בניגוד לדור תלמידי רבי עקיבא הראשונים שמתו "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה" (יבמות סב ע"ב) , כאשר האמת השכלית הקשה גרמה לפירוד , דמותו של רשב"י מציגה את הדרך לתיקון זה.

רשב"י היה אחד מחמשת התלמידים החדשים (שם), והוא מסמל את "כתר שם טוב", הכתר המעטר ומכבד את הדמות האנושית (מסכת אבות ד:יג): "שלושה כתרים הם: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן". לפיכך, בדרך כלל מעדיפים להשאיר את המילה "כתר" כדי לשמר את המטאפורה.

רשב"י בניגוד לאחרים, לא חשש לומר אמת כואבת על מעשי הרומאים ש"כל מה שתקנו לא תקנו, אלא לצורך עצמן תקנו" ויהודה בן גרים הלשינו למלכות שגזרה עליו גזר דין מוות ולמנוסתו למערה (שבת לג ע"א). שם, בתנאים פיזיים קשים של חושך ובידוד, עבר תהליך של כפרה וטיהור שפירקו את האגו וחשפו את האמת הפנימית, עד שיצאה בת קול והמלאך מטטרון השתחווה לו (שם, ע"א-ע"ב). לאורך 13 שנות מסתורו קיימו הוא ובנו דיון אינטלקטואלי ורוחני גבוה, בעודם נתמכים תזונתית על ידי החרוב והמים (שם, ע"ב).

משמעותה העמוקה של ה"הילולא" הנחגגת ביום זה עולה על הגדרתה כפיוט או חגיגה פשוטה; מקור המילה בארמית הוא 'עלייה' רוחנית. בהקשר של יום פטירתו של צדיק, ההילולא היא ביטוי לאמונה שברגע הפטירה הנשמה משתחררת ומבצעת עלייה משמעותית אל עולמות עליונים. לכן, אף שמדובר ב"יארצייט" - יום השנה, יום הזיכרון, האווירה אינה של אבל אלא של הודיה ושמחה על השלמת תיקונו של הצדיק ועל האור הרוחני המואר בעולם בזכותו.

בהתאם לאופיו המיוחד של היום כמועד של עלייה רוחנית והתגלות אור, נקבע בהלכה (רמ"א, או"ח תקכ"ג, ז) של"ג בעומר הוא יום שמחה לכלל ישראל, ועל כן אין אומרים בו תחנון. חגיגת המדורות היא השתקפות חיצונית לאור פנימי זה של 'הוד שבהוד', ומסר ל"ג בעומר הוא קריאה לבנות שיח של אמת ואהבה, כשהנשמה מתעלה ומאירה את המציאות החומרית.